יום חמישי, 14 במרץ 2024
אל כוהני הנאמנים שלי
הודעה מאלוהים האב לאחות אמפולה בגבעת טֶפֵּיָּק, מקסיקו מיום 1 במרץ 2024
כתבי, בתי, לכוהני הנאמנים שלי –
כתבי לבַנִים שלי ששמרו את דברי – ישוע שלי – כמרכז קיומם; המדמים את ישוע שלי בצייתנותו, בקורבנו, באהבתו ובאמונו באבא שלו.
עטפתם את עצמכם בישוע שלי וככה אני רואה אתכם.
בניי. בני האהובים שלי.
אתם סובלים עם ילדיי, אתם סובלים איתי, כשאתם רואים את תוצאות תוכניות ומעשי אויבנו.
בני הנאמנים שלי, שומרים – שמירה בלתי פוסקת על הקטנטנים שלי. כמה עייפים אתם. כמה מתייאשים, בניי. כל כך הרבה עבודה ונדמה כאילו אין שיפור.
הכאב של להרגיש לבד ולא נשמעים. מרימים קול כדי להתריע, להנחות, רק כדי להיות מושתקים על ידי אלה שאמורים לעבוד אתכם. כמוך.
בניי – בינינו יש רק אהבה. כמה אני אוהב אותכם. כמה אני צריך אתכם. כמה אני זקוק לאחיכם שעדיין ישנים.
עלי להעיר אותם ולנער אותם, שלא יכניע האויב אותם לחלוטין בזמן שהם ישנים.
תמכו בהם בתפילותיכם ובהקרבתכם – הקרבה היומית של עצמכם עם ישוע שלי על המזבח.
קורבן הקודש ביותר, המסה.
ההקרבה הקדושה ביותר של ישוע שלי מתוך אהבה אליי – ואלייך.
ההקרבה שאתם מתאחדים בה.
ההקרבה שאני לוקח לליבי וממנה אני מוציא רחמים וחן על עמי הצמא.
ילדיי הקטנים שלי. ילדיי הרעבים שלי.
אתם רואים, בניי, מדוע יש התקפות בלתי פוסקות על קורבן זה? מדוע האויב חייב להשמידו בכל מחיר? מדוע הוא עובד ללא לאות כדי לסכל אותו? ולא מצליח להשמידו בעצמו – כי כבר נוצח בו – הוא חייב להרוס את אלה בידיהם הנחתי הקרבה זו: אתם, כוהניי.
אתם רואים את ההתקפות על קודשי ביותר שלי, הנוכחות האמיתית של ישוע שלי – באיזו בוז וחוסר כבוד מתייחסים אליו, מנצלים אותו לרעה.
אתם רואים איך התקיפות הללו הורסות אמונה בליבם של ילדיי, שכבר לא מאמינים בישוע שלי, כבר לא מכירים בו.
אתם רואים כי כאשר האמונה כבה, עבודה זרה ויאוש תופסים את הנפש.
בניי, זה נגד מה שאתם נלחמים, אלה הכוחות המעוניינים להרוס אותכם, כי אתם החומות שלי כדי להגן על ילדיי. אם תיכנעו, מה יקרה לקטנטנים שלי?
תראו, בניי, חומה אחר חומה נופלת, נהרסת. אתם רואים את ההמונים של השדים התוקפים את ילדיי.
ואני רואה את הכאב הקורע את לבבותיכם.
אֲנִי רֹאֶה, בָּנַי. אֲנִי יוֹדֵעַ. אֲנִי מְבִין.
וְאָנִי בָּא.
לא עוד אשאיר אתכם עזובים, לבד.
מעולם לא השארתי אתכם לבד[1]. אני תמיד קרוב לילדיי. ואני שומע את בכיותיהם. אני אוסף את כל דמעותיהם.
אבל עלי לתת לילדיי לראות מה קורה כשאני מוזנח. מה קורה כאשר התורה שלי מתעלמת ממנה, מעוותת אותה. מה קורה כשלא מקשיבים לי.
בניי, הקשבתם לי עד עכשיו. וכמה הצלחתי לעשות בזכות זה. הוא עדיין מוסתר מעיניכם, כדי שהאֱמוּנָתְכֶם והמִנְחַתְכֶם יהיו מושלמות ושלמות. אבל אני אומר לכם, תשׂמחו בשפע [ש]יצרתי ואצור דרך נאמנותכם ותשומת הלב שלכם לקולי.
והיום אני מבקש מכם להאזין לי שוב פעם אחת. לקבל את דברי שנאמרים לכם בזמנים אלה, בשביל הזמנים האלה.
הסדר שהצבתי בכנסייתי לטובת כל ילדיי נמצא תחת מצור, בניי.
אתם רואים זאת. חוויתם את תוצאות המצור הזה ואת הבלבול שהוא גורם.
הבלבול הנורא, הנורא שהביא עמו.
בניי, הביטו בי מעלה. אל אביכם. אל האחד היחיד שקיים. אל זה שאוהב אתכם ונותן לכם את אור האמת כדי להיות מסוגלים לראות מה קורה סביבכם ומה אני מבקש מכם לעשות.
בניי, אספו את ילדיי והניחו אותם בלבכם, הניחו אותם תחת הגנתה של מריה הקדושה – אמכם, שעובדת ללא לאות למענכם.
אספו את כל הסבל של ילדיי והניחו אותו יחד עם שלכם בגביע המִנְחָת ישו שלי לי.
זכרו, בניי, שכל השליחויות[2] חייבות להיות כפופות לי כדי להביא פרי.
ישו שלי הוא הציות המושלם. ורק על ידי הישארות מאוחדים לחלוטין איתו אתם נותרים בציותו המושלם שלו ולכם אליי.
כאשר שליחות מפרידה את עצמה מהאֱמֶת, ממני, היא חדלה להיות שימושית, ומכיוון שהיא לא נשארת באֱמֶת, היא הופכת לשלילות-שליחות. מכשול.
בניי, אתם רואים עכשיו מה קורה בכנסייתי? כמה משימות סוכלו? כמה נראות כאילו הן שלי, אבל הן מתחזות?
חלקכם יכולים להבחין בהן, כי מעשיהן או אנטי-מעשיהן ברורים.
אבל חלק, ילדיי, מוסתרים היטב מדי.
רק אני, שחודר לעומק של כל נשמה יכול לדעת ולראות את ההונאות המוחלטות האלה.
זו הסיבה שבגללה עכשיו אתם צריכים את האור שלי כדי לא להיות מרומים. כדי להילחם. כדי להגן על הצאן שלי.
זו הסיבה שאני מבקש מכם להסתכלו בי. רק באבא שלכם. רק באביכם. רק באלוהים שלכם.
כדי שתוכלו לראות את אמת. האמת היחידה. בלתי משתנה. זוהר. מעניקת חיים.
האמת המשחררת אותך.
[המשך ב-2 במרץ 2024]
האמת שתירד זוהרת ויפה ללבבות ילדיי שוב, כדי להאיר את החושך שלהם, לפזר את ייאושם, לרמוס את כל השקרים שלרשתות קורים עטפו את ליבם ואת מוחם.
בניי, אני אשלח את האמת שלי כסימן הגדול, כאור הגדול להאיר את המצפונים של ילדיי – כדי שיוכלו לראות איך אני רואה אותם - איך אני רואה כל אחד מכם.
כאשר אפעל כך - ברגע אחד, מגיע מקצה העולם לקצה השני - הכוהנה שלכם תהפוך באותו רגע לעמוד עצום ומקלט לילדיי, שיבואו אליכם בהמונים אחרי המונים כדי לקבל את סליחתי וחסדי דרככם.
האם מבינים עכשיו מדוע אני זקוק לכם כל כך, מדוע אני צריך שכל בני הכוהן שלי יהיו מאוחדים לחלוטין איתי?[3]
האם אתם מבינים כיצד יתעב אותך האויב בשעה זו וינסה להרוס אותך? רק על ידי הישארות איתנה בי, באהבה שלי, תוכלו לעמוד.
בני הקטנים, כמה עבודה מחכה לכם. אבל גם, כמה הרבה עזרה אני אשלח לך. [חיוך][4]
אל תפחדו.
הישאר בי, בטח בי ואל תפחד.
בניי, התכוננו. קום ישר בלי פחד או בושה.
הראיתי לכם את הרמאות – הרמאות הגדולה המתרחשת במקדשי. פתחתי את עיניכם לכך – חלק מכם מוקדם יותר מאחרים – כולם בהתאם למשימות שלכם ולהקרבת התפילה, האמון והקורבן שאני מבקש מכם.
אבל עכשיו, בניי, אנחנו חייבים לפתוח את כל העיניים.
כן, רק אני יכול לעשות זאת, כי החושך והבלבול התפשטו רחוק ועמוק עד שילדיי כבר לא רואים, כבר לא מזהים – מלבד מעטים, כמוכם וכמו הקטנים שלי שכאשר האמינו באמונה פשוטה של ילדים, הקשיבו לאזהרות שלי ושמו לב לסימנים שנתתי.
בניי התכוננו לקרב.
כן, אנחנו – אתה ואני – היינו בקרב הזה זמן רב מאוד. מגינים כל הזמן מפני תקיפות הנחש הקדום, המאשים הגדול.
אבל הקרב המתקרב עכשיו, בניי, גדול בהרבה, דק יותר הרבה יותר מסוכן.[5] וזו הסיבה שהזמנתי חסד על גבי חסד לתקופות אלו.
האויב שלי – האויב שלנו – חושב שניצחונו בידו, הוא רואה את ההרס והתחבולות שהוא גרם ושמח מאוד בעצמו עד שגאוותו מסמא אותו. מסמא אותו לצבא הגדל שלי הפרוש ברחבי העולם ונשמר בסתר על ידיי עד לשעה זו.
הוא עיוור לצבא המלאכים הקדושים שלי המתקרבים אליכם, כדי לעזור ולהגן וללחום לצידכם.
אל תשכחו אותם. אתם זקוקים לעזרתם.
בניי, דרכי קשה. אתם יודעים זאת.
היא כואבת. חוויתם זאת.
היא מוחצת. אתם נושאים את המעיכה הזו מדי יום.
אבל אתה שלי.
בניי האהובים שלי. חיילים שלי, משמר הנאמן שלי. משמר הכבוד שלי.
בניי.
אל תשכחו את זה.
אנחנו עובדים יחד, בניי. תמיד ביחד.
בקרוב אפעל. בקרוב תדעו מה אתם צריכים לעשות כדי לעזור לי. ללכת אחרי בתוך השעה החדשה המתגלה לפניכם.
אני אומר לך,
אני אפעל. אני אעזור.
אצדיק את נאמנותך לי וללילדיי.
אני מברך אותכם, בניי האהובים שלי, בני לבי.
כמה שאני אוהב אותך.
כמה שהאהבה והנאמנות שלך מנחמים אותי.
אמן. אני בא..
אשר האמינו כי מה שנאמר להם יתקיים.[6]
אבא שלך,
אביך שאוהב אותך.
האל שלך שמברך אותך +
[1] נראה שהוא סותר את עצמו. עם זאת, אני חש שהשורה הראשונה מתייחסת לחוויה שלנו של תחושת מחסור ובדידות (שהיא אמיתית וכואבת מאוד – ישוע בעצמו חווה זאת על הצלב, למרות שהוא אחד עם האב). והשורה השנייה מתייחסת לעובדה שחרף התחושה הזו של נטישה, הוא מעולם לא השאיר אותנו לבד.
[2] ב"משימה" אני מבין זאת כמשמעות הייעוד והעבודה הספציפיים שהוטלו עליו על ידי כל אדם. עם זאת, במשפטים הבאים הוא מדבר במיוחד על המשימות של כמרים ובישופים. והוא מזכיר לנו את סדר הציות הנכון.
[3] נאמר בדחיפות.
[4] חיוך עדין, כמו עידוד.
[5] נאמר ברצינות מפכחת.
[6] ראה לוקס א':45.